בשבת קודש הקרובה, י"ג לחודש שבט, נציין את יום ה'יארצייט'
(יום הזכרון) השלישי, להילקח מעמנו הרב ישראל וינגרטן זצ"ל מייסד ומנהל
הארגון הקדוש 'דרכי מרים'.
רבי ישראל זצ"ל, נודע אצל מי שזכו להכירו ולבוא במחיצתו -
ורבים הם, כמי שגילם בהליכותיו דוגמא אישית ליהודי של חסד ועזרה לזולתו.
דברי חז"ל על 'מצווה בו יותר מבשלוחו', שימשו עבור רבי ישראל
כדרך חיים, שאותה אימץ לעצמו ואותה יישם בכל שטחי החיים.
***
כבר מראשית הקמת הארגון, לעילוי נשמת רעייתו מרת מרים וינגרטן
ע"ה, שנפטרה לאחר מאבק שנמשך כשנתיים במחלת הסרטן, עמדה בראש מעייניו הדאגה
לחולים, ויחד עם זאת, חפץ בכל מאודו שהדבר לא יהווה טרחה מרובה מדי מצדו של
המתנדב.
הוא עשה הכל על מנת שלא רק החולה יצא מרוצה מהנסיעה, כי אם גם שעל
המתנדב תחלוף הנסיעה בנעימות, תוך שהוא משתדל להתאים אותה לאזור מגוריו ולעתותיו
הפנויות.
***
מנהג טוב שאותו אימץ ר' ישראל לעצמו היה, לבצע בעצמו את הנסיעה
הראשונה של כל מקרה חדש שהגיע אל הארגון.
שתי מטרות היו לו בכך: ראשית, בכך היה מעביר למשפחת החולה את המסר
שהדבר הינו ממש קל, וכי העזרה להם אינה מהווה עבורו כל קושי, וממלא יכולים הם לחוש
בנח, להתקשר ולבקש את עזרתו בכל עת שיחפצו. מתי שאפשר בכדי שירגישו בנוח.
'על הדרך' - תרתי משמע, באמצעות נסיעה זו ובמהלכה, היה עומד על
צרכיה של המשפחה, מתרשם ממצבה הכללי, ובוחן דרכי עזרה נוספות, שאותן יכול הוא
להציע עבורה. תוך כדי, גם היה עומד על אופי החולה ומשפחתו, ומשתדל להתאים עבורם את
המתנדב המתאים ביותר להמשך תקופת ההתמודדות. לא אחת, לימדה הנסיעה את ר' ישראל, כי
מלבדו לא יוכל איש למלא את התפקיד הרגיש, וכך הוצרך ליטול את עצמו את המשך הטיפול
המתמשך, שאותו השכיל בדרכו המיוחדת לבצע בשמחה ובמאור פנים.
שנית, בכך שימש דוגמה אישית למתנדבים, הרואים בו כ'חלוץ' אשר לפני
המחנה.
***
מעשה שהיה כך היה: במוקד מתקבל בקשה להסעת חולה - בפעם הראשונה. כמובן
שר' ישראל לוקח על עצמו את השליחות.
עם היציאה לדרך, מגלה ר' ישראל כי הפעם זכה ב'שליחות מיוחדת'. '...מה
זה השירות הזה... אני הרי מטופלת 48 הקרנות... אז מדוע אינכם רושמים אותי באופן
קבוע?! ומדוע אינכם ממתינים לי בדיוק בשעה שבה שאני יורדת...', ועוד שלל טענות
שונות ומשונות.
לו ידעה שהנהג עצמו הוא מנהל הארגון, יתכן שהיתה שמנה את הטון,
אפשר שאף היתה עוברת להתקפה קשה יותר.
אלא שר' ישראל, כמו שרק הוא ידע, השיב לה במאור פנים: 'אני רושם את
הדברים ואעביר אותם למנהל...'.
אלא, שהחולה, שאולי אין זה פשוט לדון אותה במצבה המיוחד, ממשיכה בשלה:
'...ומה יהיה אתי עד שהמנהל יטפל בזה? ומי ומה...?'
'אל דאגה', הרגיע אותה ר' ישראל, 'אני הוא המנהל'.
אין לתאר את תחושת הכבוד שחשה החולה החל מרגע זה. הטון אף הוא
השתנה באחת, והרוגע חזר לשרור ברכב.
בסיום הנסיעה הודיע ר' ישראל: למקרה שכזה אין לשלוח מתנדב. רק אני
ומשפחתי נסיע את החולה.
כזה היה ר' ישראל, שהתברך בעין טובה ומיוחדת למען כלל ישראל.
***
נציין גם כי במוצאי השבת שחלף, פרשת בא, שהיתה שבת מברכין, התקיימה
כדרכה תפילת רבים הקבועה ב'כותל המערבי' למען החולים.
בסייעתא דשמיא חנכנו השבוע את חדר גמ"ח התרופות בשכונת
'קרית-משה'. במסגרת הגמ"ח אנו זוכים להעניק תרופות בסדר גודל של מאות אלפי שקלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה