14 שנים לפטירתה של מרת מרים וינגרטן ע"ה

ביום רביעי הקרוב, ט"ז בסיון, יחול יום השנה ה-14 של אמנו האשה הצדקנית מרת מרים וינגרטן ע"ה - מי שעל שמה ולזכותה הקים וקרא בעלה - אבינו הרב ישראל זצ"ל את הארגון הגדול והנשגב 'דרכי מרים'. מרת מרים וינגרטן ע"ה נלקחה לעולם שכולו טוב למגינת לבם של שלושה עשר ילדיה שיחיו לאורך ימים טובים.

מרת מרים נודעה כאם למופת, לצד היותה מחנכת ואשת חסד דגולה. הכנסת-האורחים שלה הפכה לשם דבר, וביתה הפך למבצר מוגן שבו מצאו מחסה ובטחון גלמודים ושבורי לב רבים.

מרת מרים חלתה במהלך שנת התש"ס במחלת הסרטן, ונאבקה בה בגבורה משך כשנתיים ימים, עד לאותו יום מר ונמהר.

היא נולדה בתל אביב בשנת תש"י שממנה עקרה משפחתה כעבור כשנתיים מלידתה לעיר פתח- תקוה, שם גדלוה הוריה הרב יוסף זצ"ל ומרת חוה ברוכמן לאוי"ט.

היא התחנכה במוסדות החינוך בעיר, ובבחרותה נכנסה ללמוד בסמינר על שם הרב וולף בעיר בני-ברק.

שמה הטוב וליבה הענק ליוו אותה לאורך כל תחנתו חייה.

***

עד היכן העפיל ליבה הגדול? תעיד העובדה הבאה - אחת מיני רבות: היה זה בתקופת מחלתה, עת הבחינה בחולים המיטלטלים בתחבורה הציבורית, בדרכם לטיפולים בבית-החולים.

'מוכרחים לעשות משהו למענם', שחה לבעלה זצ"ל, 'לא יתכן שכך ימשך המצב', שתפה אותו בתחושותיה הקשות.

ממחשבה למעשה, החלו השניים לתת לדברים ביטוי בשטח. החל מאותו יום, נהגו בני הזוג לצרף אליהם בעת נסיעתם חולים נוספים.

***

עם פטירתה, כאשר תמו ימי 'השבעה', הלכה היוזמה והתרחבה. הרב ישראל זצ"ל החל להרחיב את הפעילות, צעד אחר צעד, תוך שהוא מבצע לשם כך נסיעות מיוחדות עבור ציבור החולים ומשפחותיהם.

כך, בשיטת 'חבר מביא חבר', דאג שהשמועה תעבור מפה לאוזן, חבר ועוד חבר, רכב ועוד רכב, חברים רבים נענים לקריאה ומצטרפים אל הארגון, והופכים אותו למפעל עצום של עשיית חסד בלתי פוסקת.

חולפות שנתיים מפטירתה, ויוזמה ברוכה נוספת מצטרפת אל הארגון.  'הפינה-החמה', הראשונה מתוך עשרות רבות, המחממות אלפים רבים של חולים ובני משפחה מדי חודש בחודשו, יוצאת לדרכה.

ארבע עשרה שנים חלפו, והארגון הזוכה לסייעתא דשמיא גדולה, זוכה לפעול גדולות ונצורות, כשדמותה הגדולה של האשה בעלת הלב הגדול ודמותו של בעלה הדגול, משמשות לנו כדוגמת מופת.

מרת מרים ע"ה נהגה להביע את משאלתה בקביעות: 'עלינו לעשות כמה שיותר, על מנת להנעים את שהותם של החולים ולהקל על סבלם... אולי נוכל להקים עבורם פינות חמות, בהן יזכו לשתיה חמה ואולי לגלידה מרעננת וכדומה.

כיום, אנו זוכים ילדיה, מכריה, בני משפחתה וכלל מתנדבי הארגון, לראות כיצד משאלתה זוכה למימוש, תוך שעיננו נשואות השמימה  בתחינה כי תהיה מליצת יושר עבורנו ועבור כלל ישראל. אמן.

***  

במסגרת פעילותנו השבועית, זכינו לבצע השבוע בלבד:

·       כ-936 נסיעות עבור חולים אונקולוגיים בדרכם לטיפולים.

·       35 מנקות נשלחו על ידינו בתשלום, לבתיהם של חולים.

·       כ-30 אלף כוסות שתיה קרה וחמה חולקו בפינות-הקפה הפזורות ברחבי בתי החולים הדסה ושערי-צדק.

·       כן חולקו תלושי מזון למשפחות החולים בסכום כולל של כעשרת אלפים שקל.

·       היינו לאוזן קשבת עבור 39 חולים, וסייענו להם להתמודד מול סבך הבירוקרטיה, לטובת קידום תורים תורים ולמניעת עיכובים שונים בענייניהם הרפואיים.

·       הנסיעה המאוחרת ביותר בוצעה בשעה 01:15 בלילה, והמוקדמת ביותר בשעה 04:30 לפנות בוקר.

·       הנסיעה הארוכה ביותר, הגיעה למירון צפת וטבריה.

*** 

והנה סיפור קטן ונוגע ללב, שהתרחש השבוע:
היה זה במסגרת ביקור של רכז המשפחות בבית-החולים, אצל חולה - אם לתשעה ילדים מירושלים. במסגרת ביקורו שוחח הרכז עם החולה, בדבר האפשרות להרחיב את שעות הסיוע בניקיון ביתם.  

באותה עת, בעקבות כאבים עזים שהכאיבו לאשה,
ביקר אצלה הרופא המטפל, ושח בפניה כי אין מניעה מלבצע בדיקת mri. אלא, שכלל לא ברור מתי יתאפשר הענין.

רכז המשפחות נוטל תיכף את הענין לטיפולו, סר למוקד קביעת התורים, מבקש לפעול עבור קידום התור, ונענה בחיוב. 

עם סיום הטיפול בעניינה, מחזיר אותה המתנדב לביתה, כאשר במקביל עושה המנקה את דרכה אל הבית.

חולפות כשעתיים, ואצל האחראי על תחום הטיפול בהתמודדות מול סבך הבירוקרטיה, מתקבלת שיחת טלפון מבעלה של החולה, המתחנן אליו כי ינסה לעשות ככל אשר ביכולתו, על מנת להקדים את הבדיקה, על מנת להקל על סבלה הנורא.

תיכף יוצא מתנדב מטעם הארגון לבית החולים שערי צדק, ומבקש לפעול אצל רופא הפועל רבות לטובת הארגון, כי יפעיל את השפעתו לטובת הקדמת התור.

אלא, שעם כל הרצון הטוב, ועם כל הדחיפות, הרופא נתקל בקושי גדול, בשל ריבוי התורים.  הפועל אינו אומר נואש, פונה אל מכון הmri -  - בו הוא מתקבל בסבר פנים יפות, כפי שאנו זוכים לו בכל עת.

הוא מתחנן בפני האחראים במקום לטובת החולה, ומבקש לעשות הכל על מנת להקל על סבלה. בסופו של יום, לאחר כשעתיים מורטים ומתישים, מתקבלת הבקשה, ונקבע תור לעוד כשבוע ימים.

המתנדב עושה את דרכו אל עבר ביתה של משפחת החולה, תוך שהוא שבע רצון מן התוצאה שעלתה אחר מאמצים מרובים, אותה הוא מבקש לחלוק עם המשפחה.

אלא, שלתדהמתו, בכך לא הסתיים הענין. 'הכאב הינו בלתי נסבל', מתחננת החולה על נפשה, בנוסף, היא מספרת 'מחר, אי"ה אני אמורה לארס את בתי. אנא, איני מסוגלת להמתין עוד במצב זה'.

למותר לומר, כי המתנדב הבין לליבה, לא די בכך שלא הביע את אכזבתו, אדרבה, הוא שב על עקבותיו, נכנס שוב בשערי בית-החולים, פנה אל המכון, ובקול מלא תחנונים, שיתף אותם בסיפורה הנרגש של האשה.

השעון מורה על השעה 15:00 אחר הצהריים, המתנדב משתהה במקום עד לשעה 17:15. והנה, לפתע נקרא הוא אל המזכירות, שם מבשרים לו כי התפנה תור לבדיקה, שנקבע עבור חולה לשעה 02:30 אחר חצות.

על אתר, הוא יוצר קשר עם משפחת החולה, ומבשר להם את הבשורה. אנחת הרווחה שיצאה מפי האשה, הדהדה היטב במסדרונות בתי החולים.

למתי תחפצי אם כן שנארגן לך הסעה? התעניין המתנדב. הלא מובן מאליו שמתנדבי הארגון פעילים עד לשעות הלילה הקטנות.

'הייתי חפצה', בקשה האשה, 'אם יתאפשר לי לצאת מהבית בשעה 01:15, על מנת לעצור בדרכי אל בית החולים, לתפילה על יד שריד בית מקדשנו.

תיכף יצאה קריאה אל המתנדבים, שנענתה בתוך פחות מעשרים דקות. מהר מאד נמצא המתנדב שביקש לזכות במצווה. פרטים הנסיעה סוכמו, כולל זמן ההמתנה של כרבע שעה, עד לסיום תפילתה של האשה. לא זו בלבד, המתנדב אף הביע את רצונו לבצע את המצוה בשלמותה.

כך, בשעה 04:30 לפנות בוקר, המתין לסיום הבדיקה, והסיע את החולה המרוצה לביתה.

אלא שבכך לא תם הענין, 'אם כבר', שתפה החולה ברצונה את המתנדב, 'עז רצוני להתפלל לטובת תוצאות הבדיקה, על קברי האבות במערת-המכפלה, הייתי שמחה מאד אם הדבר יתאפשר'.

למותר לתאר את אושרה של האשה, עת זכתה ובקשה התמלאה בשמחה.

המתח אך החל יורד בהתאם, וכבר למחרת, התבשרה מאת הרופא על התאמת טיפול.

בערבו של יום, זכתה האשה ליטול חלק בשמחת אירוסי בתה, אליה הגיע בשארית כוחותיה.

***

זוהי כאמור, סקירה על קצה המקלדת של פעילות שבועית, שמבצע הארגון מדי שבוע.

עם מלאות 14 שנה לפעילותו, יכולים אנו להיות מלאי סיפוק מן העשייה המבורכת, ולצד זאת, מלאי תקווה לקראת עתיד טוב יותר, שיותיר אותנו, את המתנדבים כולם חסרי תעסוקה.

סמוכים ובטוחים אנו, כי זכותם של רבי ישראל זצ"ל ושל רעייתו מרת מרים עליה השלום, מלווים אותנו לאורך הדרך, ומסייעים בעדנו לשמש כשליחים נאמנים לטובת אחינו הזקוקים לישועה, בתוך שאר חולי עמך ישראל.